החלטתי שהשבוע אני לא אמליץ לכם על אופנה,קניות או מוצרים, אלא אספר לכם על תחושות ועל אנשים.
כידוע בשישי האחרון קצת אחרי ארוחת הערב,בשלב שבו יושבים על הספה, הבטן מלאה ומנמנמים,התחילה האעזקה, מאז אנחנו חיים, לא חיים.
הקטנה מתה מפחד, הגדול לא מפחד אבל "מעדיף לא להישאר לבד" והכלב נובח על האזעקה כשהיא מתחילה. מיותר לציין שאין לנו ממ"ד או מרחב מוגן, כך שבלילה אנחנו רק שוכבים במיטה ומחכים שיגמר..הקטנה אתמול הגיעה לישון איתנו בטענה "שהמיטה שלה מעצבנת אותה כי היא גורמת לה לחלומות לא טובים".
במשך היום אנחנו יושבים בחוץ במרפסת מנסים להעביר את הזמן, הקטנה מציירת הגדול משחק כדורגל ואני גולשת באינטרנט כל הזמן לחפש עידכונים. אף אחד מאיתנו לא באמת יכול לשבת ולעשות משהו.
ואז תופסת אותנו האזעקה ואנחנו רצים פנימה למרחב הלא מוגן שלנו:
משם חזרנו הבייתה לשגרת האזעקות אבל עכשיו הקטנה נזכרת בחיילים וכל פעם אומרת" שהחיילים שומרים עלינו והם מגרשים את האזעקה".
מוצר שקיבלו מאיתנו החיילים היה הקוקומן קוקיס..במקרה הוא נחת אצלי יומיים קודם לבדיקה.
הילדים הסתערו עליו וממש התלהבו. כשהכנו את החבילות הבוקר הילדים שלי החליטו לוותר על הקוקמן שלהם ונתנו אותם לחיילים שגם הם יהנו.
אז רק בקשה קטנה, בפעם הבאה שאתם שומעים שהייתה אצלינו אזעקה,תזכרו שיש ילדים קטנים גם אצלינו שמפחדים מאד. שאין אצלינו "שיגרה" משעממת ומנחמת.
ושהחיילים שלנו הם מדהימים וצריך לחזק אותם, בלי קשר לדיונים מדיניים או פוליטיים,שימו אותם רגע בצד.
שיהיה המשך שבוע,בתקווה רגוע
הבלונדה.
כידוע בשישי האחרון קצת אחרי ארוחת הערב,בשלב שבו יושבים על הספה, הבטן מלאה ומנמנמים,התחילה האעזקה, מאז אנחנו חיים, לא חיים.
הקטנה מתה מפחד, הגדול לא מפחד אבל "מעדיף לא להישאר לבד" והכלב נובח על האזעקה כשהיא מתחילה. מיותר לציין שאין לנו ממ"ד או מרחב מוגן, כך שבלילה אנחנו רק שוכבים במיטה ומחכים שיגמר..הקטנה אתמול הגיעה לישון איתנו בטענה "שהמיטה שלה מעצבנת אותה כי היא גורמת לה לחלומות לא טובים".
במשך היום אנחנו יושבים בחוץ במרפסת מנסים להעביר את הזמן, הקטנה מציירת הגדול משחק כדורגל ואני גולשת באינטרנט כל הזמן לחפש עידכונים. אף אחד מאיתנו לא באמת יכול לשבת ולעשות משהו.
ואז תופסת אותנו האזעקה ואנחנו רצים פנימה למרחב הלא מוגן שלנו:
הנה אנחנו יושבים שלושתינו באמצע היום על הרצפה במסדרון.הרי ידוע שזה מה שיגן עלינו מפני טילים.
הקטנה מפחדת מהאזעקה אז הידיים על האוזניים עד שזה נגמר, סופרים את הבומים ואפשר לחזור החוצה לצייר.
הבוקר קמנו והחלטנו די, כמה כבר אפשר לשבת בבית ולא לעשות כלום, לנסוע לתל אביב לא בא להם, הם רוצים להיות כל הזמן ביחד ובינינו כל יום כזה של "הפעלה" מחוץ לבית גם עולה כסף.
החלטנו שאנחנו עושים מעשה ישראלי, נסענו לסופר הקרוב העמסנו שקיות עם בורקסים חמים, בקבוקי קולה, חטיפים עוגות וכמובן עותק מעיתון בלייזר ונסענו לאחת מהסוללות של כיפת ברזל שנמצאת לא רחוק.
החיילים יושבים שם באמצע שום מקום,מסביב לשעון ודואגים שנישן קצת יותר בשקט,אז החלטנו להחזיר תודה ולפנק אותם.
הש.ג. לא הבין בהתחלה מה בחורה עם 2 ילדים עושה אצלם? אבל שכשראה את השקיות התחיל לחייך, הוא קרא גם לחבר'ה האחרים ששמחו כל כך, ממש צעקו משמחה.
החייל הציע לבן שלי להצטלם איתו כשברקע המשגר..הוא התבייש אבל נכנע.
בדרך חזרה לאוטו פגשו אותנו כתבים של רשת טלויזיה זרה, הם לא הבינו מה אנחנו עושים שם ולמה הבאנו לחיילים שקיות? ולמה החיילים היו מאושרים, היה שם צלם אחד שהסביר להם בקצרה מה זה ישראלים ואיך משמחים חיילים.
מוצר שקיבלו מאיתנו החיילים היה הקוקומן קוקיס..במקרה הוא נחת אצלי יומיים קודם לבדיקה.
הילדים הסתערו עליו וממש התלהבו. כשהכנו את החבילות הבוקר הילדים שלי החליטו לוותר על הקוקמן שלהם ונתנו אותם לחיילים שגם הם יהנו.
אז רק בקשה קטנה, בפעם הבאה שאתם שומעים שהייתה אצלינו אזעקה,תזכרו שיש ילדים קטנים גם אצלינו שמפחדים מאד. שאין אצלינו "שיגרה" משעממת ומנחמת.
ושהחיילים שלנו הם מדהימים וצריך לחזק אותם, בלי קשר לדיונים מדיניים או פוליטיים,שימו אותם רגע בצד.
שיהיה המשך שבוע,בתקווה רגוע
הבלונדה.
